מערכת העיכול איזו מכונה מופלאה

מערכת העיכול כמעבד מזון
מערכת העיכול היא מעבד מזון. תפקידה לקלוט מזון מהעולם החיצון ולפרק אותו למרכיבים זמינים הנחוצים לגוף על מנת להתקיים ולהתפתח. מערכת העיכול נמצאת ברובה מחוץ לגוף! יש פתח שנקרא "פה" ויציאה שנקראת "פי הטבעת". ביניהם יש צינור חלול, ארוך ומפותל, שמורכב מהושט, הקיבה, המעי הדק, והמעי הגס (ר' תמונה). כמו נהר זורם יש אזורים צרים (הושט והמעי הדק) ואזורים רחבים יותר (הקיבה, המעי הגס והרקטום). מזון יכול להיכנס דרך הפה ולצאת דרך פי הטבעת מבלי שהוא בעצם נכנס לגוף בכלל.

ספיגה
מזון עובר לרקמות ולתאי הגוף באמצעות תהליך הספיגה, לאחר הכנה מרובת שלבים. באופן בסיסי ארוחה עוברת במערכת העיכול במסע ארוך שנמשך עד כ-3 יממות. במהלך הזמן הזה המזון עובר פירוק מכני (על ידי השיניים למשל), פירוק כימי (על ידי אנזימים וחומרים כימיים אחרים המופרשים על ידי הקיבה ועל ידי איברים בלוטיים הקשורים למערכת העיכול כגון הלבלב, כיס המרה והכבד), ערבוב (על ידי תנועות דמויות מערבל בטון בקיבה ובמעיים), ספיגה (של חומרי פירוק רצויים לגוף) והפרשה (של חומרים בלתי רצויים).

תוך כדי פעולה זו מערכת העיכול מזהה, באמצעות מערכת החסון שלה, חומרים המהווים איום לגוף ומתגוננת בפניהם באמצעות חומצות קיבה, נוגדנים מייצור מקומי ועוד.

כשחושבים על התפקידים המרובים של מערכת העיכול, על מורכבות המבנה שלה, ועל התזמון המדויק שדרוש כדי שכל איבר יפעל ברגע ובצורה הנכונים, אין פלא שמתרחשות תקלות בפעילותה. לאמיתו של דבר קשה שלא להתפעל מהמיעוט היחסי של תקלות ומהעובדה שאנשים ממשיכים להתקיים ולתפקד בצורה יעילה.

מה הם שלבי העיכול ותחנותיו?

התחנות בדרך

1) המוח
תהליך העיכול מתחיל עוד לפני שאוכל נכנס לפה. השלב הראשון של העיכול מופעל על ידי חשיבה על אוכל, ראייתו או הרחתו. מספיק לחשוב על אוכל טעים העומד להיאכל, לראות תבשיל בעת הכנתו, או להריח אותו על מנת שמערכת העיכול תתחיל להפריש מיצי עיכול בציפייה לאוכל שבדרך.

2) לעיסה
ברגע שהאוכל נכנס לפה מתחיל שלב הפירוק המכני העיקרי, דהיינו הלעיסה. ללעיסה מספר תפקידים וביניהם הקטנת המזון לחתיכות קטנות שניתן לבלוע מבלי להיסתם או להיחנק, הגדלת פני השטח של המזון שבא במגע עם מיצי העיכול, וערבוב המזון עם אנזימי העיכול והרוק שמופרש עוד בשלב הראשון "המוחי" של העיכול.

שלב הלעיסה עלול להיות בעייתי אם הלעיסה איננה מבוצעת בצורה הולמת. יש שני גורמים עיקריים ללעיסה לא טובה: שיניים לא טובות (או תותבות לא תואמות) ואכילה מהירה מדי.

3) בליעה
הבליעה הינה פעולה מורכבת ביותר שמתבצעת שלב אחר שלב החל מהשלב הרצוני בלוע שכל אחד מאתנו מכיר ועד להגעת המזון הנבלע לקיבה. מורכבות הפעולה נובעת מהצורך להבטיח שהמזון יתקדם לכוון הושט והקיבה, ושדרכי האוויר יהיו סגורות ומוגנות בפני כניסת תוכן אוכל שעלול לגרום לחנק ו/או דלקת ריאות. כמו כן מנגנון הבליעה מתוזמן כך שהן הסוגר העליון בין הלוע לוושט והן הסוגר התחתון בין הושט והקיבה נפתחים ונסגרים בדיוק בזמן המתאים לקדם את האוכל הלאה ולמנוע חזרתו כלפי מעלה. בתהליך הבליעה משתתפים עצבים ושרירים רבים, ושיתוף הפעולה ביניהם מבוקר ומווסת במערכת העצבים המרכזית. כאמור, בתהליך המסובך הזה רק יוזמת הבליעה היא רצונית ובשליטתנו. ברגע שהפעולה החלה, התהליך עובר למצב של פעילות אוטומטית תת-הכרתית.

4) הקיבה
הקיבה עובדת בתור מעבד מזון עם קיבולת גדולה. יש לה תפקידים רבים בתהליך העיכול. מזון שנכנס לקיבה עובר ערבול הלוך וחזור במשך כל זמן שהותו בה. הבחישה הזו גורמת לערבובו עם מיצי הקיבה המכילים אנזימים רבים. כל התהליך הזה מתרחש בסביבה חומצית מאוד. כשהתהליך הזה יוצר חלקיקי מזון מספיק קטנים, התוכן מועבר בקצובות קטנות דרך השוער בין הקיבה למעי הדק ונכנס לחלקו הראשון של המעי הדק, הלא הוא התריסריון.

5) התריסריון
בתריסריון חלקיקי המזון באים במגע עם הפרשות מאיברי העיכול המחוברים למעיים. הלבלב מפריש אנזימים שמפרקים חלבון (לחומצות אמינו), פחמימות מורכבות (לסוכרים פשוטים), שומן (לחומצות שומן), וביקרבונט שמנטרל את החומצה המגיעה מהקיבה ומונע נזק חומצי למעי הדק. כיס המרה מרכז מרה המיוצרת בכבד ומפריש אותה לתריסריון כשאוכל מגיע אליו. המרה מאפשרת ספיגה טובה יותר של שומנים בסביבה המימית הקיימת בתריסריון.

6) ספיגה
המעי הדק מתפתל בתוך הבטן לאורך כ-7 מטר. פני השטח שלו מורכבים מקפלים עדינים הנראים במיקרוסקופ כמו אצבעות קטנות הבולטות לתוך חלל צינור העיכול. קפלי מעי אלה מתמחים בספיגת חומרי פירוק של מזון. בזכות הקפלים והאצבעונים פני השטח של המעי הדק שווים בשטחם לשטחו של חצי מגרש כדורסל. עובדה זו מסבירה את יכולת הספיגה האדירה של המעי הדק, האחראי על מרבית הספיגה של חומרי הפירוק של תהליך העיכול. המעי הדק סופג חומצות אמינו, חומצות שומן, סוכרים, מינרלים וויטמינים רבים. בדרך כלל המסע דרך המעי הדק אורך שעות אחדות. חומרים שאינם נחוצים לגוף או שאינם ניתנים לעיכול על ידי מערכת העיכול מועברים הלאה למעי הגס.

7) המעי הגס
אורכו של המעי הגס כמטר וחצי וקוטרו גדול מזה של המעי הדק. רובו נמצא בבטן התחתונה, אך חלקים ממנו עוברים גם בבטן העליונה. המעי הגס משלים את תהליך הספיגה על ידי ספיגת מים ומינרלים הנחוצים לגוף. כמוכן הוא מכין את חומרי הפסולת להפרשה, הוא קובע את מוצקות הצואה ומאחסנה ברקטום לקראת פעולת היציאה הרצונית. המסע דרך המעי הגס אורך, בתנאים תקינים, עד כ-3 ימים.

8) פריסטלטיקה
המסע דרך מערכת העיכול מצריך תיאום מדויק של גורמים רבים. התנועה לאורך צינור העיכול מונעת על ידי פעילות הפריסטלטיקה, שהיא התכווצות מתוזמנת של שרירי דופן המעי, על פי בקרה וויסות של מערכת העצבים המקומית ומערכת העצבים המרכזית. לעתים כוון התנועה הוא הלוך וחזור על מנת לבחוש את התוכן, להביא אותו למגע מרבי עם אנזימי העיכול ולהפגיש אותו עם פני שטח הספיגה באופן אופטימלי. לעתים כוון התנועה היא קדימה בלבד כדי לקדם את התוכן הלאה במעי. אצל אנשים בריאים כוון ותזמון הפריסטלטיקה אינם מקריים, אלא מונחים על ידי "תוכנת תנועתיות" המאוכסנת במערכת העצבים של המעי ומופעלת בהתאם לתנאי אכילה, צום וכו'.

אפשר לדמות את מערכת העיכול לעורק תנועה גדול בו נוסעים כלי תעבורה מכל הסוגים והגדלים. חלקם מעמיסים סחורה ומובילים אותה לאזורי פריקה לשימוש מידי או לאחסון, חלקם מעמיסים חומרי פסולת ומובילים אותם להשלכה. לעתים התנועה זורמת, אך לעתים יש הפרעה לתנועה, אפילו פקקים.